הסודות שבני הנוער, המתבגרים שלכם שומרים מכם.
בקר טוב הורים, להתעורר, לפתוח את העיניים, אתם חושבים שאתם רואים טוב?
מה, יש משהו שאתם לא רואים? אולי שהילד שלכם שותה ומשתכר כל סופ"ש?,
לא הרחתם שהוא מסריח מסיגריות? לא שמתם לב שהוא מסתגר יותר מדי בחדר שלו?
האם ראיתם את הפירסינג בפיטמה, או את הקעקוע המוסתר?
איך לא ראיתם?
אההה, ישנתם!!! בצבא קוראים לזה "ישנת בעמידה, או פאק בשמירה!".
הורים רבים מוצאים את עצמם עומדים מול שוקת שבורה, כאשר פתאום מגלים
עובדות מציאות על ילדם ולא היה להם שום מושג.
והאמת כואבת במיוחד, כאשר ה"ידיעה" באה ממשהו חיצוני, או כתוצאה
ממעשה שכבר נעשה.
בני הנוער שלכם מחליטים "לקחת ת'הגה בידיים" ולפעול מתוך סיכון
לבריאותם ולחייהם. בני הנוער שלכם בוחרים "לקחת ת'הגה בידיים"
ולהיות גדולים ושכחו משום מה לספר לכם, לידע אתכם מה הם עושים.
איך קרה לכם שהמתבגרים שלכם חיים בהסתרה ושקר מולכם?
האם העובדה שהם בחרו "לקחת ת'הגה בידיים" ולא לשתף אתכם קשורה
בדאגה שלהם לתגובה שלכם? ובמילים אחרות שהם לא סומכים על זה,
שניתן יהיה לשבת, לדבר, לדון בדברים וישר הם יקבלו על הראש,
ככה שמראש הם מעדיפים לוותר, להימנע, והחמור ביותר, לשקר!?
זה לא סוד שבני הנוער חשופים למגוון רחב של גירויים, המתחילים
בתקשורת ומתפרשים לכל כוון ועבר, דרך מקומות הבילויים- סרטים,
מועדונים, מסיבות ושם יש הכל, הרבה וזמין.
אז מה נעשה? נכלא אותם עד שיגדלו? נצא יחד איתם? נשגיח עליהם
כמו כלבי שמירה? פתרונות נחמדים, שיש בהם טעם נפגם אחד האומר בפה מלא
"אנחנו לא סומכים על המתבגרים שלנו".
לא סומכים, משמע דואגים!
אופס, פה מתחילה הבעיה. לסמוך ולדאוג, לא הולכים יחד אף פעם.
הם לא חברים טובים. או שה"לסמוך" נמצא, או שה"לדאוג".
ולמה? כי, אם אנו סומכים על מישהו, ויודעים שאפשר לסמוך שהוא יסתדר,
ינהג כראוי, ישמור על עצמו, אז...אין מקום לדאגה.
הדאגה, היא מקור להקטנת אנשים – "אני דואגת לך, כי אני לא סומכת עלייך ש.."
וכאן הורים יקרים אנחנו "נופלים", טועים בגדול וחוטאים לחינוך ולצורך הרב שילדנו
יהיו בטוחים ואז אנו מוצאים את עצמנו דואגים ללא גבול ולא מאפשרים להם
להוכיח לנו שניתן לסמוך עליהם.
אתם מבינים, כאשר אנחנו חושבים מחשבות שלא ניתן לסמוך עליהם,
הפלא ופלא, אנחנו מקבלים את ההוכחות למחשבות שלנו במעשיהם
במציאות, כי הם עסוקים בלהראות לנו כמה אנחנו צודקים במחשבה שלנו.
ואז אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים בקול גדול ומצטדק "הינה צדקתי, ידעתי! ש..."
מכירים את המשפט "באשר יגורתי בא לי"? חז"ל ידעו מה הם אומרים,
ומי כמוכם מכיר לפחות סיפור אחד או שניים שפחדתם שמשהו יקרה
והינה הוא קרה ואמרתם לעצמכם "ידעתי שזה יקרה!"
ומכיוון שגיליתם שיש לכם את היכולת ליצור את מציאות חייכם,
לפחות בדברים הפחות נעימים, הריני לבשר לכם, שזה עובד אותו
הדבר גם לטובת דברים חיוביים. ועם בני הנוער עסקינן, יש לכם את
היכולת לעזור לבני הנוער "לקחת ת'הגה בידיים" ממקום נכון,
שיאפשר להם לפעול לטובת עצמם ולצמיחתם ולא ממקום פוגע והרסני.
אז מה? חשוב לכם להראות למתבגרים שלכם ולעצמכם שאתם צודקים תמיד? או
חשוב לכם ליצר מציאות אחרת ובה בני הנוער שלכם פתוחים וישרים אתכם?
בטח תאמרו עכשיו,
"אבל הם הוכיחו כבר מספר פעמים שאי אפשר לסמוך עליהם בעבר....
אז איך אפשר לסמוך עליהם"?
ואני אשיב, ומה חשבתם עליהם אז על אותו נושא? שאפשר לסמוך או אי אפשר?
מניסיון רב באימון בני נוער והורים אני רואה את ההשתקפות הישירה בין המחשבות
של ההורים לבין המעשים של ילדיהם.
ותמיד, הילדים מוכיחים להורים את מה שחשבו. מכאן באה הבחירה של
ההורים מה בעצם כדאי לחשוב?
שנו גישה, החליטו שאתם סומכים על המתבגרים שלכם,דברו איתם ותגידו
להם שאתם בוחרים לסמוך עליהם. בכל פעם שעולה מחשבה של דאגה,
סלקו אותה מראשכם והכניסו במקומה משפט שתבחרו כמו:
"אני סומכת על הילד שלי", אני סומכת על.... שהוא/היא יודעים לשמור על עצמם".
ואם תתמידו,לאורך זמן במחשבה ותפעלו בהלימה איתה
(ולא מילים לחוד ומעשים לחוד)אלא מחשבות בשילוב מעשים, הם יוכיחו לכם
דיי מהר, דרך מעשיהם, שניתן לסמוך עליהם.
כאשר הגישה שלכם תשתנה מדואגים לסומכים, השיחות ביניכם ,
התקשורת והיחסים ישתנו באופן משמעותי.
מכיוון, שכאשר אנחנו סומכים, צורת הגישה שלנו אליהם באה ממקום חיובי,
השפה שלנו אחרת, אנחנו תומכים ומעצימים- נותנים להם מחמאות,
טפיחת שכם, עידוד ומאפשרים לילד שלכם להרגיש בטוח, גדול מסוגל ויכול.
במקום ההוויה ששודרה לו קודם לכן של חסר אחריות, אי אפשר לסמוך...ועוד...
מי שחווה הוויות כאלה, מתרחק, מסתגר, לא משתף את מי שמפנה אותם כלפיו,
והאמת, בצדק! גם אתם לא אוהבים להיות מול גישה מקטינה ושופטת.
קיים חוק ביקום שלנו הנקרא חוק ההשתקפות, שאומר שאיך שאנחנו מתנהלים,
אנחנו מקבלים את ההשתקפות להתנהגות שלנו אלינו בחזרה.
כלומר, כאשר אנחנו מחייכים- מחייכם אלינו, כאשר אנחנו כועסים- כועסים עלינו,
כאשר נגנוב- יגנבו לנו, כאשר אנחנו נסמוך- יסמכו עלינו.
כן, כן הורים יקרים, סודות ושקרים הם לא הדברים אותם אתם רוצים שיהיו
במרחב שלכם, נכון? בדקו מאיפה באה ההשתקפות הזאת שלהם כלפיכם.
מה אתם משקפים שהילדים שלכם בוחרים לשמור סוד מכם?
וותרו גם על זה. ותצרו מציאות של אמת ושיתוף.
בהצלחה.
רקפת סמט מאמנת הווייתית, מפתחת מודל אימון חדשני - "לקחת ת'הגה בידיים",אימון לבני נוער דרך נהיגה בסימולטור, ההופכת את האימון לחוויה מהנה, אתגרית וייחודיתהמאפשרת לבני הנוער להתמודד, עם האתגרים שעומדים בפניהם: לימודיים, חברתיים ואישיים,
איך עוברים טסט, , לפצח אתגרים אישיים ולייצר הצלחות שיעלו חיוך על פניהם.
